<h1>פסקי או"ז — בכורות</h1>
<h2>דף קב.</h2>
אין פודין בכור אדם לא בשטרות ולא בעבדים ולא בקרקעות. כתב לכהן שהוא חייב לו חמש סלעים, חייב ליתן לו ובנו אינו פדוי. רבי חנינא היה כהן והוה רגיל דשקיל ומהדר. חזייה לההוא גברא דהוה קאזיל קמיה כדי שיראנו מהלך לפניו ויחזירם לו. אמר לו "לא גמרת ויהבת נתינה גמורה אלא כדי שאחזירם לך אין בנך פדוי אם אחזירם". לישנא אחרינא, "אפילו לא אחזירם אין בנך פדוי". הילך מנה בפדיון בני על מנת שתחזירהו לי, בנו פדוי. אם הכהן צריך לחפץ אחד לדבר מצוה, יכול לקבלו לפדיון הבן בעבור חמש סלעים אע"פ שאינו שוה [כל כך]. המפריש פדיון בנו ואבד חייב באחריותן.
